אני שומעת מפי גברים, לאחר הדייטים: “נפגשתי עם… , ישבנו בבית קפה, שוחחנו, שתינו קפה והרגשתי שהיה נחמד לשנינו. כאשר התקשרתי אליה למחרת לשאול אם הייתה רוצה להיפגש שוב, אמרה לי שאני נחמד אבל לא מתאים לה…” והם כלל לא מודעים שהסיבה לסירוב במקרים אלה, היא – התרשמות מוטעית של הנשים ביחס להתנהלותם הכספית.
לא מתאימה עוד פגישה עם קמצן…
כאן המקום להבהיר את הנושא, בעיקר לשנים (אני מתארת לעצמי שיש מי שתחשוב, שבהיותי גבר – אגן על הגברים בנושא זה).
הנושא המדובר עולה במהלך שיחות הן עם חברים והן עם חברות.
רוב הגברים היוצאים לפגוש נשים, עד אשר התחלת קשר זוגי משמעותי, יוצאים לדייטים יותר מפחם בשבוע וההוצאה הכספית על המפגשים ההלו, מהוה חלק נכבד מהתקציב החודשי שלהם.
אם בכל פגישה עם אישה, הגבר יזמין אותה לארוחה, הרי שרוב משכורתו תוקדש למפגשים הללו.
מהי מטרת הדייט האמיתית
אני רוצה לשאול את הנשים המתלוננות על “קמצנותם של הגברים”: מהי מטרת הדייט – פגישה לשם הכרות או סוג של בילוי והעברת זמן?
אם המטרה היא הכרות, הרי שישיבה פנים אל פנים, במקום ששבו אפשר לשוחח וכמובן גם לשתות משהו, עונה על הצורך הזה ומאפשרת התרכזות בשיחה והתרשמות הדדית.
אם המטרה היא אחרת, אז אכזבתן והתרשמותן מה”הקמצנות”, מובנת.
לדעתי – יכול להיות נחמד אם האישה תציע לגבר להשתתף בתשלום החשבון, אך אם הגבר יסכים לכך, הוא אכן עשוי להחשה כקמצן.
אשמח לתגובות ונקודות מבט נוספות על נושא חשוב זה.
פורסם ע”י: מירי סלבסקי
עמוד זה נצפה ע"י 1,919 גולשים
