הנה כמה מהן:
♥ חוסר בשלות וצורך לזוגיות
♥ פחד מהתחייבות (מה יהיה אם…)
♥ טראומות ואכזבות שחוו בקשרים קודמים או שראו אצל קרובים להם
♥ הרגל להיות לבד וחשש להגבלת החופש ומרחב המחיה שלהם
♥ רגשי אשם שונים ….
♥ דעות קדומות ומגבילות…
מי אשם שעדיין לא מצאת זוגיות
אני מכיר מבוגר אחד, איש פשוט, שלא התחתן אף פעם בגלל שאימו אמרה לו בצעירותו כי “הבעל צריך להרביץ לאישה מדי פעם” כיוון שהאיש טוב לב ועדין, לא רצה להרביץ לאישה ולכן גם לא התחתן.
(דוגמה קלאסית לדעה קדומה ומגבילה, אשר רבים מפתחים בקשר לזוגיות ודברים אחרים על סמך חוויות שונות בחיים).
בררנות יתר – מחפושים בני-זוג “מושלמים” ובלתי ניתנים להשגה.
אמירות כמו: “אני יודע/ת בדיוק מה אני רוצה
ומה טוב בשבילי, מגיע לי…” ודומות, חוסמות לרבים את האפשרות להתנסות בכיוונים שלא חשבו עליהם ושדוקא בהם עשויים למצוא אהבה ואושר גדול יותר, מאשר בכיוון אליו “התבייתו” במחשבותיהם.
כבכל תחום, ככל שישנה פתיחות מחשבתית ונכונות לבדוק, להתנסות, לחוות ואז להחליט אם כן או לא, כך גדל הסיכוי למציאת אהבה וזוגיות טובה.
רווקים בשלים לקשר זוגי
רווקים רבים לא מרגישים שהם “בשלים” לקשר זוגי של ממש ומעדיפים להיות לבד או בקשר זוגי זמני. יש מי שחוששים להכשל בזוגיות, חוששים מהאחריות כלפי בני-זוג ומחיים משותפים. יש מי שחוששים מאובדן עצמאותם ( היכולת “לעשות מה בראש לי”), לאחר שהתרגלו לחיות לבד ואולי גם ליהנות מחיים ללא מסגרת זוגית.
יש מי שחושבים שעדיין “לא מיצו או לא מצאו את עצמם ” ולא הגיעו אל היעדים שהציבו לעצמם (או הציבו להם אחרים) וזוגיות עלולה להפריע להם להשיג את המטרות המטרות.
ככל שרמת ההשגים והערכה העצמית שלהם גבוהים יותר, כך רמת הציפיות והעדפות שלהם לגבי בני-זוג, גבוהה יותר.
במקרים רבים, שומעים הרווקים מהקרובים להם: “לך מגיע את ה”הכי טוב” ולא להתפשר על פחות מזה”. כתוצאה ממחשבות ואימרות כאלה, רווקים רבים מגיעים לגיל מתקדם ללא יכולת ממשית ליצירת זוגיות טובה.
האם הלחץ של ההורים עוזר?
במקרים רבים ההורים לוחצים על הרווקים, לנתק קשר זוגי, כי שלדעתם בני-זוגם “לא ראויים” לילדיהם (נכון – זכותם לומר את דעתם בנושא), כדוגמת הבדיחה על רווק בן 40, שנשאל: “איך זה שאתה עדיין רווק ?” ענה הרווק: “כל בחורה שהבאתי הביתה, אמא שלי זרקה אותה” “אז תביא משהי שדומה לאמא שלך” אמרו לו, “הבאתי, אז אבא שלי זרק אותה”.
רווקות ארוכה, ככל שמתארכת יותר, הופכת להרגל שקשה לשנותו גם כאשר מחליטים, שהגיע הזמן לזוגיות. רווקים “בררנים” יותר מדי, נאלצים לרוב לוותר יותר ולהגמיש יותר את רצונות לגבי בני זוג.
בקרב הרווקות בגילאים “מתקדמים” יותר, מחריפה יותר התופעה.
רווקים “מוצלחים”, מתחתנים לרוב בגיל סביר, לכן ההיצע שלהם הולך ופוחת, כך שחייביות גם להתפשר על גרושים.
אומרים ש:
רווקות עד 25, שואלות “איך הוא” ? (חתיך ?).
בגילאים 35-25, שואלות “מה יש לו” .
מעל גיל 35, שואלות “איפה הוא” ?
פורסם ע”י: חיים ר.
עמוד זה נצפה ע"י 2,088 גולשים
