השכל
הוא כוח הבחינה והידיעה שלנו. הוא מאפשר לנו להבחין בין עיקר לטפל ובין פנימיות לחוץ.
בכוח זה אנו לומדים להבחין בין טוב לרע ובין אסור למותר. אמנם, גם לשכל יש גבולות בהבנתו, אבל זה כוח ההבחנה שלנו.
הרגש
הוא כוח של התחברות והתפעלות. קשר חזק המוביל למה שנקרא “עד הסוף”. לעומת השכל הבוחן והבודק, הרגש אינו בר הבחנה. מובן שבזה מעלתו ובזה חסרונו הגדול. אדם יכול להתפעל ולהתרגש מדברים ריקים ומזיקים. מעלתו של הרגש כאשר הוא מגיע אחרי הבירור השכלי. כשהשכל בירר שהדבר טוב ונכון האדם מתפעל, מתרגש ומתחבר אליו באופן מוחלט. הרגש לבד יוצר קשר חיצוני ומסוכן.
הגוף
הכלי בעזרתו האדם עושה דברים. הגוף צריך לבטא כלפי חוץ את המחשבות והרגשות. מציאות בה אדם מחבק או מנשק את השני עדיין איננה מבטאת את המציאות בצורה שלימה.
יכול להיות שזה נעשה מנימוס, ממנהגי החברה או אולי ביטוי לאהבה. הכל תלוי במחשבה ובהרגשה המניעה את המעשה.
מובן שאי אפשר לנתק בין שלושת החלקים. מן הסתם בכל חשיבה מעורבים רגשות, ובכל רגש יש גם חשיבה מסויימת, אבל השאלה היא מהו המניע העיקרי לכל עשייתו של האדם. יש שהעיקר הוא החשיבה ויש שהעיקר הוא הרגש.
“וידע אדם את חוה אשתו”. הידיעה היא עיקר תחילתו ועיקרו של הקשר. כך כותב הרמב”ם על אהבת ה’: כפי הדעת אשר ידעהו כך יאהב את ה’ אם מעט מעט ואם הרבה הרבה.
קשר אמיתי ושלם יש בו שני מרכיבים
קשר המקיף את שלושת החלקים: שכל, רגש ומעשים.
קשר מדורג ובסדר הנכון, דהיינו, קודם ועיקר לכל הוא הקשר השכלי. אחר כך, הקשר הרגשי ולאחר מכן מעשים המבטאים את הקשר.
ודאי שיש מקום למעשים המושכים את הלב (הרגש) אבל בתנאי שקודם יש הבנה ויש גם מעט רגש ואז המעשה משפיע על הרגשות. כמו כן, הרגש יכול לעורר חשיבה, אבל בדרך כלל אם הרגש קודם הוא ממעט את החשיבה ו”מטייח” אותה.
מטרת הקשר הזוגי
קשר בין המינים יש בו עוצמה אדירה ויש לו מטרות גדולות ונעלות, לכן, הוא צריך בדיקה וזהירות. “כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו”. ככל שדבר אמיתי וגדול יותר טמונה הסכנה שהעוצמה תפעל גם בכיוונים לא נכונים. למשל, הרגש במפגש בין המינים הוא טעון יותר ונגרר מהר לפסים לא אמיתיים וחיצוניים. בשם “האהבה” רצחו אנשים את חברותיהם כשהן ניסו להפסיק את הקשר. בקשר בין המינים אם הרגש פועל חזק מידי לפני בירור שכלי הרי שהרגש יטשטש את השכל ויטייח דברים.
גם חברות רגילה (בין שתי בנות או שני בנים) צריכה זהירות רבה. אם הקשר רגשי יותר מידי הוא עלול לגרור את הצדדים לדברים לא מתאימים. אחד עלול לגרור את השני ל”הרפתקאות” מסוכנות והאחד יחפה על מעשים שליליים של חבירו. המציאות מצביעה על כך, שאפשר לשמוע חברים שכאלה האומרים כי אצלם הכל בסדר, שכלי ומחושב בקשר ביניהם, אבל האמת רחוקה מכך.
כאשר הקשר רגשי מידי צריך להשקיע מאמצים רבים בכדי שנוכל לבחון באמת את יסודות הקשר אם טובים ונכונים הם אם לאו.
לכן, קשר ללא מטרה אמיתית וכן קשר ללא מחוייבות אמיתית (נישואין) – יוצר קשר רגשי, חיצוני. אין מה לבדוק ולבחון, זה בשביל שיהיה נעים. בקשרים כאלה, אין סיבה לבחון דברים באמת, אין קושי להתבונן רק על מה שנראה טוב בשני ולהתעלם מהרע או ממה שלא מתאים לי, שהרי “איני מתחתן איתו”. (אין הכוונה שאין כל חשיבה בקשר הזה, אך הדגשים עמומים והקשר אינו ממצה את עצמו).
קשרים מעין אלה, מלבד שאין בהם תועלת אמיתית הם עלולים להרגיל את האדם לקשר רגשי חיצוני, ואחר כך בשעת הנישואין עלולים לחשוב שקשר החברות הבלתי מחייב הוא הקשר האמיתי.
מה צריך לבחון בבחירת בן זוג? מה צריך לדעת?
שאיפות משותפות – האם יש לבן זוג שאיפות ומטרות בחיים הזהים למטרותי. למשל, אם אחד אוהב לעזור ולסייע לאחרים וכך הוא רוצה לראות את ביתו, והשני, אוהב “לעשות כסף” וחושב על עצמו, אי אפשר שיהיה ביניהם קשר שלם ואמיתי.
או למשל, אם שאיפת האדם שביתו יהיה בית של אמונה ותורה והשני לא, אין להסתפק באמירה “אנו אוהבים”.
1. מידות ותכונות טובות
בכדי שנוכל לממש את השאיפות שלנו. סבלנות, ענווה, רצון לתת ועוד. לדוגמא, אם הוא יודע להבחין בין עיקר וטפל, ואם הוא מוכן לקבל שהוא טועה לפעמים. ללא תכונות אלה קשה לבנות ביחד חיים.
2. דברים שחשובים לי מאוד באופן אישי
למשל, מי שמאוד חשוב לו חוש הומור, או שאינו יכול לסבול אלא גאונים וכדומה. גם אם דבר לא חשוב באופן מוחלט אבל לי באופן אישי הוא מאוד חשוב קשה ולא רצוי להתעלם מכך שלשני אין את זה.
נכתב ע”י: יוסי ד.
עמוד זה נצפה ע"י 1,639 גולשים
